ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר י״ג

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר י״ג
1 גרושה או אלמנה צריכה להמתין צ' יום טרם שתנשא ושלא ישא מינקת חבירו ומעוברת חבירו. ובו יד סעיפים: כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תינשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין צ' יום חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנתארסה בו כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון אבל מותרת לעשות שידוכים בלא אירוסין ב"י בשם תשובת הרא"ש ות"ה סימן רי"ז רק שלא יכנוס עמה בבית שם ומיום כתיבת הגט מונים למגורשת ואפי' היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים מיום הכתיבה מונים שהרי אינו מתייחד עמה משכתבו לה: הגה וי"א דמונים מיום נתינת הגט טור בשם הרא"ש וכן ראוי להחמיר כן נ"ל וגזירת חכמים היא שאפילו האשה שאינה ראויה לילד ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין צריכה להמתין צ' יום אפילו קטנה או זקנה או עקרה או איילונית ואפי' בעלה במדינת הים או סריס אדם או חולה או חבוש בבית האסורים והמפלת אחר מיתת בעלה ואפי' בתולה מהאירוסין צריכות להמתין צ' יום:
2 יבמה שמת היבם צריכה להמתין שלשה חדשים אחר מיתת היבם:
3 נתעברה מראובן ושניהם מודים שממנו היא מעוברת והלכה ונתקדשה לשמעון וגירשה ורוצה להנשא לראובן צריכה להמתין אחר גירושי שמעון צ' יום:
4 מחזיר גרושתו אינה צריכה להמתין:
5 שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו צריכות להמתין ואפי' גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותם צ' יום כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה:
6 הממאנת אינה צריכה להמתין לא גזרו אלא בגרושה וכן המזנה אינה צריכה להמתין מפני שמהפכת עצמה בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר וכן אנוסה ומפותה אינן צריכות להמתין והוא הדין לשבויה אפילו היא גדולה: הגה וי"א דכל אלו צריכין להמתין אם הם גדולות וראויות להתעבר טור אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה לבעלה תחלה צריכה להמתין א"ז:
7 פלגש מיוחדת לאיש שרוצה לינשא לאחר צריכה להמתין:
8 מי שנשאת בטעות ונודע שהיא אסורה לבעלה והוציאה בית דין מתחתיו אם היתה קטנה שאינה ראויה לילד אינה צריכה להמתין שזה דבר שאינו מצוי הוא וכל דבר שאינו מצוי ברוב לא גזרו בו:
9 אשה שנתגרשה ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט אחר מפני הלעז י"א שצריכה להמתין ג' חדשים מהגט השני ויש אומרים שאינה צריכה למנות אלא מהגט הראשון: הגה ויש לחוש לסברא הראשונה היא סברת ר"י והרא"ש כתבו בטור על שמם וכן אם נתגרשה מחמת קול קדושין בעלמא צריכה להמתין ב"י בשם הרשב"א:
10 המקדש תוך תשעים יום מנדין אותו: הגה וי"א שצריך שיגרש ואם הוא ישראל יחזירה לאחר ג' חדשים וכהן לא יחזור טור ודוקא שעבר במזיד אבל אם קדשה בשוגג א"צ לגרש אלא מפרישין אותם מהרי"ו סי' ע"ג ויש מחמירין אפי' בשוגג ת"ה סימן רט"ז ונראה דבכהן דאסור להחזיר יש לסמוך אדברי המקילין ולא מצריכין לגרש ובישראל אין לסמוך אמאן דמיקל בשוגג כן נ"ל גירשה אסורה לדור עמו במבוי ריב"ש סי' ש"ס' לא כפו בית דין אותו עד שעברו ג' חדשים אע"פ שקידש בעבירה שוב אין כופין אותו דכיון שעברו עברו מרדכי פרק החולץ בשם מוהר"ם ואם כנס וגירש ע"ל סימן זה סעיף י"ב מה דינו לענין כתובה קידש וברח אין מנדין אותו ולומדין אותו לברוח טור בשם רבינו יחיאל יש מי שאומר דבריחה זו צריכה שתהיה למרחוק שירחיק עד שיהיה שיעור חזרתו אחר ג' חדשים ואין נראה כן מדברי שאר הפוסקים:
11 גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים דהיינו כפי מה שקובעין החדשים אחד מלא ואחד חסר הגהות מרדכי פרק החולץ חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה בו וחדש העיבור עולה למנין כ"ד חדש וי"א דלכתחלה יחוש אפילו לחדש העיבור ת"ה סימן רי"ו בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה ויש מקילין במזנה הגהות מרדכי פרק החולץ בשם י"א ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה תשובת ר"י מינץ סימן ה' אפילו נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כ"ד חדש לא תינשא אפילו נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה וי"א דאם נשבעה המינקת וכנס לא יוציא . הגהות מרדכי דכתובות אפילו אם נשבעה לאדם גדול כמו אלו שהולכים בחצר המלך אבל אם מת בנה מותרת לינשא ואין חוששין שמא תהרגהו וכן אם גמלתו בחיי בעלה או שאינו חולבת לעולם כגון שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה או שנתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים מותרת לינשא:
12 עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה מנדין אותו אא"כ ברח ויוציא בגט ואפי' היה כהן וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה ויכתוב לה כתובה אחרת נשא וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום ואם קידש מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ולא יכנוס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד: הגה וי"א דאין חילוק בין קידש לנשא רוב המורים וכן עיקר וע"ל סי' זה סעיף י' כיצד נוהגין:
13 אלמנה שהיתה מניקה בנה יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר ואע"פ שאינה יכולה לינשא עד סוף כ"ד חדש ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה מהר"ם פדוואה סימן ל' ומהרי"ו וריב"ש ותשו' הרא"ש כלל נ"ג:
14 זה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק ליה כלל ואפי' בשכר ויש מי שאומר האשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה צריכה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דהוא הדין לגרושה:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר י״ג
1 כל אשה כו'. כת"ק וכן אמרינן בגמ' שם אמימר שרא כו' והלכתא כו':
2 תשעים יום. כ"מ שם דקאמר אמימר כו' וכן אמרו בירושלמי שם רב אסי אמר תשעים יום שלימים שמואל אמר הן ועיבוריהן:
3 ומיום כתיבה כו'. שם והלכתא כו' והעידו סה"ת והג"מ שכן הגי' בכל הספרים הישנים וכן אמרו בירושלמי פ' החולץ הלכה י"א דתני לה ר"ח בשם ר"מ החולצת מונ' משע' מיתה היוצאת בגט מונ' משעת נתינת גיטה ר' חנינא אמר משעת נתינת גיט' ר"י אומר משעת כתיבה רב ושמואל רב כר"ח ושמואל כר"י כו' והלכה מונה לגט משעת כתיבה אם לא נתייחד עמה. וכן רב אשי ס"ל בגמ' כן:
4 וי"א כו'. כספרים דל"ג והלכתא והלכתא כרב באיסור':
5 וגזירת כו'. כמ"ש דר' יוחנן הדר ביה ופ' כר"מ וכר' ישמעאל וכן בפ' אע"פ פ' שמואל כר"מ וכן בספ"ד אחים:
6 ואפילו נתגרשה כו'. במתני' שם:
7 ואפי' בעלה כו'. כמו חבוש בב"ה וכן מ' בגיטין י"ח א' השולח כו'.
8 או סריס. כמו עקרה ואיילונית.
9 ואפילו בתולה כו'. מתני' וכמו שמפרש בגמ' שם מ"ב ב' הי ניהו כו':
10 יבמה כו'. דלא גרע מארוסה והיא קרובה לביאה יותר מארוסה ודוקא חלצה א"צ להמתין דחליצה מוכחת עלי' כמו בממאנת תוספת שם א' ד"ה אחר כו':
11 נתעברה כו'. כנ"ל דל"פ וכמו במפלת לאחר מיתה:
12 מחזיר כו'. ממש"ש מתיב רבא לפיכך כו' ואם איתא מאי פריך הא ע"כ ס"ל דגיורת נשואה בעלמא צריכה להמתין וכמ"ש בס"ה ונשואים בגיותן אינן כלום וה"ל מחזיר גרושתו וכ"מ בנדרים ע"א ב' ואהדר' ביומי וכ' הר"ן שם ואהדרה ל"ד כו' אבל הריטב"א כ' דנקט אהדרה משום דבאחר אסור עד צ' יום ומתני' שם ר' אחא כר' יהודה ור"י ביבמות:
13 שהיו נשואות כו'. כ"כ המ"מ וכל מ"ש בב' סעי' אלו עד וה"ה לשבויה הוא לשון הרמב"ם וכ' המ"מ דפסק בכולם כר' יוסי כמש"כ הרי"ף אלא דקשה לו ממ"ש לפיכך גר וגיורת אלא דשם מיירי בנשואה אבל כאן איירי בזנות כמ"ש בגמ' שם והשמיט הרמב"ם שפחה וכן גר וגיורת בזנות כיון דקי"ל כר' יוסי אפילו במזנה ישראל א"צ להמתין כ"ש בהם דהא שמואל כר' יהודה ס"ל במזנה וס"ל כר' יוסי בגיורת ושפחה משוחררת והנ' כח דר' יהודה אתא לאשמעינן בגיורת:
14 וה"ה לשבויה. כי זה לאפוקי מדעת הרא"ש כמ"ש למטה:
15 וי"א כו'. כמ"ש הרז"ה והרא"ש דבגיורת ומשוחררת ה' כר' יוסי ובשבויה ואנוסה מפותה ומזנה ה' כר' יהודה דהכי ס"ל שמואל וכלישנא בתרא ומדהזכיר גיורת ומשוחררת ושבקיה לשבויה ש"מ דבה' כר' יהודה ס"ל:
16 אם הם כו'. דבקטנות א"צ להמתין ללישנא בתרא אף בישראל:
17 אשה שנאנסה כו'. ממתני' דשם ומפרישין אותן כו' ואף לדעת הרי"ף והרמב"ם שפ' כר' יוסי ממתני' הנ"ל ואף שי"ל דממתני' אין ראיה דשם א"ל אשה מהפכת כיון דסבורה בעלה הוא מ"מ בירושלמי מ' אף לר' יוסי שאמרו שם רבא בשם ר' ירמיה אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים והא תנן מפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברת הן שנייא הוא הכא מפני תיקון הולד ר"ל דוקא בחששא דלהבחין שהוא מדרבנן תלינן שמהפכת משא"כ בחשש ממזרות דאורייתא וז"ש שנאנסה תחת בעלה:
18 אם לא כו'. כההיא דמתני' הנ"ל:
19 פלגש כו'. דכאן ל"ל דמהפכת שהיא רוצה להתעבר והוי כההי' דמתני' כנ"ל: יט י"א כו' וי"א כו' וכן כו'. תוספת גיטין צ"א ד"ה והלכתא כו':
20 המקדש כו'. דע"כ ל"פ אלא בברח ומפ' הרמב"ם דא"צ להוציא רק שמנדין אותו שעבר על גזירת חכמים:
21 וי"א כו'. כ"כ רש"י שם וכל המפרשים וכמו במעוברת ומניקת שם:
22 ודווקא כו'. וכמ"ש בפ' הנזקין לר' יהודה דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד וכאן משום קנס' כמ"ש רש"י ותוספת שם ד"ה מי עביד כו' וכן אמרינן בפ"ק דשבת היתה ידו מלאה כו' ועמ"ש בא"ח סי' שי"ח ובת"מ סי' כ"ה וי"ד סי' ק"י:
23 ויש מחמירין כו'. ממש"ש מי עביד רבנן תקנתא וודאי תקנתא לרשיע' לא עבדינן:
24 ונראה כו' ובישראל כו'. כמש"ש בשלמא התם כיון דאיכא כו' אע"ג דאין הלכה כרבנן סמכינן עלייהו בכהן ולא בישראל
25 אדברי המקילין. ר"ל אדברי הרמב"ם אפילו במזיד:
26 גרשה כו'. עמש"ל סי' י"א ס"ז:
27 לא כפו כו'. כ"כ מהר"ם ורשב"א שלא כדעת הראב"ד דקנסינן ליה ממש"ש ר"מ ור"א אמרו דבר אחד ואם איתא הא רבנן נהי ס"ל כוותיה שאמרו יוציא בגט אלא דרבנן ל"ל קנס' ול"ל יוציא אלא כ"ז שיש חששא דחלבא משא"כ ר"א דאף אח"כ שהיא בהיתר קניס ליה משום שנשא בתחלה באיסור וכמו ר"מ דאסר אף אח"כ:
28 ולומדין כו'. כן דקדקו מרש"י שם ד"ה ערוקי' כו' וע' רא"ש:
29 יש מי כו'. שלא יבוא לידי איסור:
30 ולא נראה כו'. גם מרש"י שם ל' מ' כן שכ' דגלי כו':
31 ולא יקדש. כתובות ס' לא תארס כולי ושם ובפרק החולץ חוץ מיום שנתארסה וה"ה למעוברת כמ"ש סתם מעוברת למניקה כו':
32 דהיינו. דחדש מ' כפי מה שקובעין אותו כמ"ש בפ"א דר"ה ובעירובין רצו חודש כו' ובפ' המדיר כתובות ע"א א' רבא אמר חודש מלא כו' וכתי' ראשון של תוספת שם ד"ה רי"א כו' ואור"י כו' וכ"כ הפוסקים:
33 וחודש העיבור כו'. מדלא קאמר שתי שנים וכן בכל הסוגיין דכתובות שם ובפ"א דנדה אמר הכל כ"ד חדשים ועבב"מ ק"ב א' המשכיר בית לחבירו לשנה כו':
34 וי"א. דבגיטין ע"ה ע"ו אמר מניקתו שתי שנים:
35 בין כו'. לאפוקי ר"ש הזקן דס"ל גרושה א"צ להמתין כיון דא"צ להניק כמ"ש בפ' אע"פ נתגרשה אינו כופה וסתר ר"ת דבריו חדא דגם אלמנה אם אמרה איני ניזונה ואיני עושה א"צ להניק וכמש"ל סי' י"ג ועוד דסתמא קתני ועוד דלטעם הראשון משום דחס' ע"כ אין חילוק בין אלמנה לגרושה וא"כ אפילו לטעמא דחלבא נמי אין חילוק דאין חוזר בו אלא מהטעם בלבד תוספת שם ושם:
36 בין שהיא מזנה. ג"כ מהאי טעמא הנ"ל דאין חילוק אע"ג דאין מי יכוף למזנה וכמו בגרושה וכ"ש הוא וכמ"ש בהג"א שם דבגרושה כ"ש שבושה לבוא לב"ד וכ"ש במזנה:
37 ויש מקילין במזנה. היינו כדעת הר"ש הזקן ואף דבהגמ"ר שם מ' אף לדעת ר"ת כבר סתם שם דבריו דאין נראין כלל ואע"ג דהרב ס"ל כר"ת שהרי לא כתב בגרושה כ' במזנה כמ"שו ויש להקל כו':
38 אפי' נשבעה כו'. ר"ל ול"ד להא דריש גלותא שם כמ"ש בפ"ד דברכות י"ר שיהא מורא כו' ולואי כו' מהר"מ:
39 וי"א דאם כו'. מהא דר"ג כנ"ל ודוקא בדיעבד אבל לכתחיל' לא סמכינן ע"ז שם אבל כל הפוסקים חולקים ע"ז ועמ"ש למטה:
40 אפילו אם נשבעה כו'. ר"ל מ"מ ל"ד לר"ג כמ"ש שם בסוגיא ואת לא תסברא כו' הרי שהיתה רדופה כו' ור"ל דל"פ וה"ה כאן והא דריש גלותא שאני דמיפרס' מילתא וכמו מת דמותר משא"נ בכה"ג דלא מיפרסם כמו ר"ג שהיה יחיד בדורו ואף שם לא התירו אלא להני דבי ר"ג אבל לא לאחרים ישבעו לר"ג וכמו קטנה ועקרה דאין הכל יודעין ואתי לאיחלופי:
41 וכן אם גמלתו כו'. דוקא מינקת אמרו ועתוס' שם בכתובות ד"ה ואר"נ כו' משא"כ כאן דליכא למיגזר:
42 ג' חדשים כו'. דבזה הזמן פוסק החלב ממנה:
43 לא הניקה כלל. משא"כ אם היתה ג"כ מניקתו אפילו לפרקים. שם:
44 עבר כו'. מש"ש בתוך ג"ח:
45 ויוציא כו' אפילו כו'. גמרא שם:
46 וצריך כו'. ול"ד לשנים בפ"ט שם דשם אסור עולמית ועוד דשם היא מרגילתו משא"כ כאן דסתם אמא חסה על ברא רא"ש:
47 ויכתוב כו'. דנמחל שיעבודו ב"י:
48 נשא וברח כו'. רמב"ם וכמש"ש טרוקי' מסתיי' וה"ה כאן ולפ"ד הרשב"א ומהר"מ דלעיל ס"י אפילו לא ברח אלא לדעת הרמב"ם מנדין אותו על שעבר על דברי חכמים כנ"ל משא"כ לפירו' רש"י והפוסקים דאין מנדין אותו לאחר זמן שא"צ להוציא:
49 ואם קידש כו'. רמב"ם שם וכדעת הר' יוסף שם בתוס' מדקאמר בכתובות שם לא תארס ולא תנשא דלכאורה כ"ש הוא אלא דה"ק אף אם אירס לא תנשא מ' דא"צ להוציא וכן ממ"ש ביבמות שם דיקא נמי דקתני יוציא והקשו בתוספת שם דהא בסוטה כ"ד אמרינן יכול הוא להפרישה כו' ותי' שם דשם דשאני כיון בלא"ה אסור ליה מדאורייתא א"צ להוציא וה"ה בקידש דכלה בלא ברכה אסורה וכמש"ל ר"ס נ"ה:
50 וי"א כו'. תוספות שם סתר דבריו דמסוטה אין ראיה דאסורא ליה מדאורייתא משא"כ כאן תרווייהו דרבנן ומהא דכתובות י"ס גורסין להיפך ואף לגי' משום ר"י תני לה דאף לינש' מותר לאחר י"ח חודש:
51 אלמנה כו'. דמניקה משום דמעשה ידיה ליורשים כ"ז שהי' ניזונת כמ"ש בפ' אלמנה והיא יכולה לתבוע כתובתה כ"ז שתרצ' ולומר איני ניזונית ואמרינן בירושלמי ר"פ אלמנה ניזונית אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי שומעין לה וז"ש ואין חילוק כו':
52 ז"ש בגרושה כו'. הוא דעת הרשב"א וכדעת ר"ש הזקן כנ"ל:
53 ויש כו' ומ' כו'. הוא דעת ר"ת כנ"ל: